על סף השנה האזרחית החדשה אני מבקשת להודות לשני המופלאים, אוריאל וגבי, העושים מלאכת קודש בנאמנות רבה ונוגעת ללב כבר חודשים ארוכים. בסבלנות אין קץ ובהקפדה על מתן כבוד ("תראי אם את יכולה לפתוח את המיקרופון שלך בבקשה")  הם מלמדים אותנו – הדור שלא גדל בחשיפה למחשוב – להשתלב במציאות של היום. הם למדו אותנו שפה חדשה, או אולי שימוש חדש בשפה ישנה. ולי בכל אופן – אזרחית ותיקה מאד – הרחיבו את שדה הראייה הטכני-לשוני-טלפוני בצורה מרתקת.

כתוב בפרקי אבות:  הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש.

והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על ניר מחוק.

אני מבקשת לתת לכם הצצה לנייר המחוק שלי, וכנראה לא רק שלי.

הנה כמה דוגמאות של מושגים (בסדר אקראי) שקפצו לי לתודעה כשאתם לימדתם.

פילטר – מתקשר אצלי לקפה

סיסמאות – היו בצופים או בשמירה בצבא. לא היה מנהל סיסמאות.

כפתורים – היו בחולצות ,

כרטיסיות – באוטובוסים,

וחיתוך – בסלט.

שיפור – היה מה שהמורים דרשו מאתנו

לאחסון  – שימש מחסן בחצר או ארון במרפסת

גיבוי – היה מה שמצופה מבני משפחה ומחברים

וענן  – או עננים, בשרו את בא הגשם.

גלילה – היו עושים בבית הכנסת טרם הכנסת ספר התורה לארון הקודש.

ווייז  – היה בכלל ביידיש, חלק מהביטוי אוי וויי ז'מיר

אבטחה – היה מין מס ששילמנו עבור שמירה בבית הספר ובבתי קפה, ובשרות הצבאי היו תקופות של אבטחת יישובים.

מועדפים – היו הילדים בכיתה שחשבנו שהמורים שואלים אותם הכי הרבה.

כוכבים –  היו בשמים ובעצם גם בקולנוע. בטלוויזיה – הכינו אותנו לכוכב הבא.

התקנה –  הייתה נעשית ע"י בזק לאחר המתנה ארוכה,

זכוכית מגדלת – הייתה מסימניו של בלש חוקר (עיין ערך שרלוק הולמס)

יומן – הייתה המחברת בה רשמנו את שיעורי הבית. גם למורה בכיתה היה יומן. גם לאנה פראנק,

שלוש נקודות – בסוף משפט היו מעין "בתקוה שתבין את הרמז"

חידוד – הייתה פעולה שעשית כשרצית עיפרון מחודד. גם יכולת לקרוא בדיחות בספר הבדיחה והחידוד.

וילון – בסלון או בחדרים היה מכסה את החלון,

וקבוצות  – היו על פי רוב בספורט.

המבורגר – היה חידוש גדול כשהגיע למסעדות

קיצור דרך (קפנדרייה) –  היה כשהיית עובר בין חצרות להגיע הביתה מהר יותר

ומסך – היה בדרך כלל עשוי מקטיפה אדומה ומתרומם לקול צהלת הקהל בתחילת מופע. (גם לא ביקשו לסגור טלפונים).

פרופיל – הייתה תמונה מצולמת מהצד וקיווית שהאף אינו ארוך מדי.

מציאות – הייתה מציאות, ולא מדומה ולא רבודה.

וזה רק חלק קטן.

לקראת סיום אני חוזרת שוב על הציטוט מפרקי אבות:

הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש.

והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על ניר מחוק.

תודה על הכול.

לא פשוט ללמד תלמידים בעלי נתונים של נייר מחוק, ואתם

עושים את זה בצורה ראויה לשבח ומתוך מוטיבציה יוצאת דופן.

ועל כל אלו תבואו על הברכה.